<h1>העיטור אות ח' חוב — מלוה ע"פ</h1>
<h2>דף כז:</h2>
והני מילי בפני עצמן אבל על ידי גלגול נשבעין אף על פי שאינו מודה מקצת כדתנן (קדושין כ"ו.) זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן. ירושלמי (פ"א דקידושין ה"א) מנין לגלגול שבועה מן התורה מסוטה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר עד כדון דבר שראוי לישבע דבר שאינו ראוי לישבע מאי כדון נשמעינה מן הדא שומרת יבם וכנוסה ושומרת יבם ראויה היא לישבע ואיתמר מגלגלין וכה מגלגלין אית תנא תני מה זו באלה ושבועה אף כל הנשבעין באלה ושבועה ואית תנא תני זו באלה ושבועה ואין כל הנשבעין באלה ושבועה מאן דאמר באלה ושבועה ניחא ומאן דאמר אין כל הנשבעין באלה ושבועה לגלגול את למד לשבועה אי אתה למד אית תנא תני מה זו באמן אמן אף כל הנשבעין באמן אמן. והלכך כל הנשבעין המושבעין מפי אחרים צריך להזכיר שם הנתבע וקבלות אמן אמן שתי פעמים אמן מממון זה אמן מממון אחר וצריך לעמוד. (עי' שבועות כ"ט. ול"ח:) ומחייבינן הנתבע הנשבע לומר בפיו לא על דבר שבלב אני נשבע. ושבועה בכל לשון כדגרסינן בסוטה תנא אף היא בלשונה נאמרה כלומר בכל לשון ובפרשת סוטה וודוי מעשר גרסינן במשניות בירושלמי (ריש פ"ז דסוטה) ואלו נאמרין בלשונם ופירושא בכל לשון וכן פירוש בלשונה נאמרה בכל לשון דהא שבועת הדיינין מסוטה גמרינן ורבינו אבן מגש שאמר בלשונה בלשון הקדש שגגה היא.
ירושלמי (שבועות פ"ז ה"א) מהו לגלגל שבועת התורה על שבועת התורה נשמעיניה מן הדה מגלגלין שבועת התורה על שבועת התורה תקנה על תקנה תורה על תקנה תקנה על תורה. וכדאסיקנא בגמרא דילן לכל מגלגלין חוץ משכיר ומדלא אמרינן לעיל (שבועות מ"א.) איכא ביניהו גלגול שבועה שמע מינה בהיסת מגלגלים ועל היפוך נמי מגלגלים אבל בחרם סתם לא מגלגלינן דליכא גלגול אלא באמן.
ולא שייך גלגול בשמא דגרסינן (ב"מ צ"ז.) גבי שואל זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה ואסיקנא על ידי גלגול אבל רישא דקתני שוכר אומר שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור דלא מגלגלינן לשמא על ידי גלגול ולא אמרינן מגו דמשתבע דכדרכה מתה לשתבע לשמא דלא שייך גלגול לשמא כלל, ואיכא דפליג ואמר התם דאיכא סהדי דכדרכה מתה וליכא שבועה.
וכתב רבינו האי אין מגלגלין אלא על דבר שאם יודה בו יתחייב ממון אבל אין בו חיוב ממון אלא חיוב שבועה כגון שאמר נשתתפת עמי ונתחייבת לי שבועה ואמר לו הנתבע לא נשתתפתי ונתחייב לו היסת על ממון אחר אין מגלגלין כדאמרינן (כ"ח.) עד היכן גלגול שבועה עד שיאמר לו הישבע לי שלא נמכרת לי לעבד עברי. והיכא דאיכא גלגול על שבועה דאורייתא אף על גב דגלגול שבועה דאורייתא מצי למימר ליה שבועה דאורייתא לחוד עבידנא לך ומה דאת מגלגל עלי תישבע ותשקול והיכא דאמר ליה ראובן לשמעון השבעתני בבית דין והוא אומר לא השבעתיך אין מחייבין אותו שבועה שאין בית דין מחייבין אותו שבועה אלא על ממון. וראיתי שפסק רבינו האי בתשובותיו מי שנתחייב שבועת היסת ואמר השביעני בינו לביני ולא הכחישוהו עדים ולא הוחזק כפרן בבית דין נאמן הוא ופטור ואין לבעל דינו להשביעו ומי שנתחייב שבועה דאוריתא ואמר נשבעתי ואין עדים מכחישין אותו ישבע שבועת היסת. ותמיהא לי שהרי אין בית דין משביעין שבועה אלא על ממון. אבל אם הוא מן הנשבעין ונוטלין ואמר נשבעתי מסתברא שנשבע שבועת היסת.
ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביען והוא הדין לכלהו שאם חלקו אינו יכול להשביען כו' בכתב השותפות. ירושלמי (שבועות פ"ז ה"ח) חד בר נש אזל מדון קומי רבי זעירא וחייבו שבועה על תרין דינרין אמר ליה לאו תרין דינרין אינון הא טרפין לך אמר ליה ומלת פלן ופלן אמר ליה רבי זעירא או הב ליה כל מה דתבע לך או אשתבע ליה כל מה דהוא מגלגל עלך. וקשיא לרבוותא הא דגרסינן (ירושלמי ב"מ פ"ג ה"א) בפרק המפקיד אמר הריני משלם חוששין שמא שלח בה יד אמר הריני נשבע וראה אותן מגלגלין עליו שבועות אחרות ואמר הריני משלם אמר רבי יוסי לא חייבתו תורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם רצה לשלם ישלם ואם אינו רוצה לשלם ישבע. ורבינו הגיה פלוגתא דתנא קמא ורבי יוסי בהלכות ורבי זעירא כתנא קמא סבירא ליה דכל פלוגתא דלא אפסיק הלכתא בהדיא הלכה כתנא קמא ומסתברא מגלגלין דקאמר לאו גלגול דתביעות קאמר דהא לאו מגלגלין תביעות קאמר אלא שבועה ולא מגלגל אלא מגלגלין. ועוד כי שילם נמי אכתי מצי מגלגל עליה דהא משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו ולגלגל מאי דתבע ליה אלא אבית דין קאי שמגלגלין עליו שלש שבועות שבועה שאינו ברשותו שבועה שלא פשעתי בה שבועה שלא שלחתי בה יד וכשראה גלגול שבועות אלו אמר הריני משלם ואמר רבי יוסי לא חייבתו תורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו שלא תאמר שבועה להחמיר הוא שמא יודה ששלח בו יד או גנב או *מכר וחייב תשלומי כפל אלא אם רצה לשלם משלם.
[הגה. תימה הוא איך פה קדוש יאמר דבר זה והלא משנה שלימה שכל מודה בקנס פטור ואין לך מודה בקנס גדול מזה ועוד דהא קימא לן דכל טוען טענת גנב לא משלם כפל אלא כשנשבע ואחר כך באו עדים אלא אי איתא כלל לפירושא באנפא אחריתי אית לן לפרושי פלוגתא דתנא קמא ורבי יוסי דתנא קמא אמר חוששין שמא עיניו נתן (בה) [בו] כי היכי דחייש ברישא [דמילתא] דמתאמרא לעיל מינה בירושלמי באומר הריני משלם חוששין שמא שלח בה יד דהיינו [שאינו] ברשותו דמתאמרא בגמרא בבלית משמיה דרב הונא וקא משמע לן נמי גבי ראה אותן מגלגלין שמשביעין אותה שבועה (שאינה ברשותה) [שאינו ברשותו] כי רישא דלא תימא כיון דמעיקרא [הוה] בעי לאשתבועי באונסיה כי חזר ואמר הריני משלם תו ליכא למימר שמא עיניו נתן (בה) [בו] אלא חוששין ומשביעין אותו שבועה (שאינה) [שאינו] ברשותו ומגלגל עליו כל מה שירצה ואתא רבי יוסי למימר בין ארישא בין אסיפא כיון דאמר הריני משלם שוב אין משביעין אותו שבועה (שאינה) [שאינו] ברשותו שלא חייבתו תורה להחמיר מיהו רבי יוסי בעסק גלגול תביעות אחרות לא איירי דאיפשר שמחייבין אותו לישבע או שישלם ורבי יוסי לא בא להשמיענו דין אחר אלא לפטרו משבועה (שאינה) [שאינו] ברשותו כל זמן שישלם את הקרן וכן פרשה הרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל מיהו לכאורה נראה דרבי יוסי אסופא הוא דפליג דכיון דמעיקרא בעי לאשתבועי באונסיה תו ליכא למיחש שמא עיניו נתן (בה) [בו] וכל כי האי גונא שייך למימר לא חייבה תורה שבועה להחמיר (עליה) [עליו] וכו' אבל ארישא דאיכא למיחש להערמה איפשר דלא פליג (וחייב תשלומי כפל אלא אם רצה לשלם ישלם) ע"כ].
